|
בתחילה ברכתי אתכם שתהיו כמוני, ועתה אני נותן לכם מתנה לדרשה, שתהיו כמוני.
ואתם סבורים שאני אילם ומשותק, שהרי אני מאחורי סורג ובריח? רק שמסרתי את נפשי לרצון אבי שציוה
עלי לפני פטירתו "לא לפחד מהפחד", ואני מבטל עצמי מרצונו ולכן אני נראה כאילם ומשותק. אבל באמת אין
אני אילם ומשותק כלל וכלל, ואדרבא, שמח אני בחלקי וזוהי המתנה הגדולה ביותר והברכה הגדולה ביותר,
ויש לי הסכמה על זה מאבי.
ויש בזה מעשיה שלמה: אספר לכם איך פעם היו שמחים.
(עפ"י רבי נחמן מברסלב, 'תיקון הלב' – בעריכת פנחס שדה)
"פעם אחת היה מלך, והיה לו בן יחיד. רצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו, ועשה משתה גדול. והנה כל
פעם שהמלך עושה משתה השמחה גדולה מאוד, ובפרט עתה, כשמסר את המלוכה לבנו בחייו, ודאי וודאי
שהייתה שמחה גדולה מאוד. והיו שם כל שרי הממלכה, כל הדוכסים והשרים, והיו שמחין במשתה מאוד. גם
אנשי המדינה היו נהנים מזה שמוסר הוא את הממלכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך. והיו שם כל מיני
שמחה: מקהלות וקומדיות וכיוצא בזה. הכל היה שם משתה ההוא. וכשנעשו שמחים מאוד, עמד המלך ואמר
לבנו: "היות שאני חוזה בכוכבים ורואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, ובכן ראה שלא תתעצב כשתרד מן
המלוכה, רק תהיה בשמחה, וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה.
וגם אם תהיה בעצבות, אף-על-פי-כן גם אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר
שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה. אבל כשתהיה בשמחה אזי אני אהיה בשמחה
יתרה."
ויהי היום והעלילו עלי עלילת דם. ואספר לאשתי את המעשייה הנ"ל ואבטיח לה :
יהיה אשר יהיה, אני אשאר שמח חלקי, ואשביע אותה, את אשתי, שאפילו אם תראה אותי כפות באזיקים,
תדע שאני שמח חלקי.
ויבואו השוטרים לביתי בעודי מאכיל את בתי השלישית, התינוקת.
ויאסרו אותי, ואקח אתי את מגן הדוד חי והתפילין, ויחקרו אותי.
למחרת, ויביאו אותי לבית משפט השלום, ואראה את הלביאה שלי עונדת את המגן דוד חי שלה ואדע כי לא
ירחק היום ומגני הדוד חי שלנו יתאחדו שוב.
וישאלו אותי ואומר, קבל עם ועדה: "על קבר אבי חקוקות בסלע לבקשתי המילים "החפץ חיים אוהב ימים"
וכך אבי היה עד יומו האחרון.
ובלבי זכרתי כציווי את המשך המילים:
"נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו".
ולמחרת ר"ח אדר, ומשנכנס אדר מרבין בשמחה וכפי שנאמר "לערב ילין בכי ולבוקר רינה", ואקרא "רק
הישמר לנפשך מאוד מאוד וזכור את אשר ראית".
ואקח עמדי את התפילין והסידור לכל מקום, לחקירה ולתא המעצר ולמרתפי בית המשפט ולאולם המשפט.
ובקשתי לאמר קדיש על אבי שטרם הסתיימה השנה למותו ולא אפשרו לי, ואומר קדיש בחדר האוכל בבית
המעצר ובמרתף בית המשפט. ובכל מקום כבדו אותי על דבקותי באבי כל חברי העצירים ולא יפגעו בי לרעה
שהרי אנשי כבוד הם.
ואגיע לבית המשפט קמא ואומר קבל עם ועדה את מילות השיר:
"שחקי כי גם ברעות אאמין
אאמין כי עוד אמצא לב
לב תקותי גם תקוותיו
יחוש אושר יבין כאב
כי עוד נפשי דרור שואפת
לא מכרתיה לעגל פז
כי עוד אאמין באדם
גם ברוחו רוח ע
רוחו ישליך כבלי-הבל
ירוממנו מתי על
לא ברעב ימות עובד
דרור-לנפש, פת-לדל"
וישאלו את אימי האם לא נשתבשה דעתי, ותאמר להם: 'זה החינוך שלי, אוי ואבוי לו אם לא היה זוקף ראש
ומתנהג כך'.
ואגיע לבית המשפט העליון עם התפילין שתמיד עמדי, פרחים שהכנתי לאשתי ושיר שכתבתי לה:
" לביאה לב יאה לך רחוקך שלך
מאחורי סורג שומע צליל פעמוני קולך
רואה מבעד לשבכה מציאות נשגבה
מאז התמסרתי לאבי בעודך מחלימה
בזכותך נכון בחרתי ולבי נקי
חרף המציאות המתהפכת על ראשי
כרעה לימיני ותישק ללחיי
בשבעה על אבא בחלום פסעה
מפני הסכנה לפני עברה ה הלביאה
וביושבך למחרת על ברכי מוארת
בקרני שמש זהב ראשך אדרת
נגלית לי שוב כבחלום מגנה מפני אחרת
ומאז עקבות כף רגל אריה סביבי
ואני מרגיש את רוח אבותי לצידי"
והבוקר, בוקר ראש חודש סיון, בתא המעצר שרתי מתוך סדר ההלל:
"אודך כי עניתני, ותהי לי לישועה
אבן מאסו הבונים, היתה לראש פינה
מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו
זה היום עשה ה', נגילה ונמחה בו"
ואזכור כיצד חודש קודם לכן בשבת "קדושים", הוא ר"ח אייר, הוא יום השנה למות אבי, אחרי קוראי מתוך
תפילת השחרית "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו", ותבוא אלי דמות אבי כבחלום, ואראהו
פוסע לעברי לבוש לבן כולו, אדמוני ויפה תואר והוא מקרין על סביבתו כדרכו תמיד שמחת חיים.
ולפיכך נמצא שיש לי הסכמה מאבי כי ראוי אני.
כי ראיתיו בשמחה יתרה, מאחר שיכולתי להחזיק עצמי בשמחה גם שירדתי.
ועתה נותן אני לכם במתנה את השמחה שלי.
"ולכן אם חושבים אתם שאני אילם, טועים אתם כי אינני אילם כלל וכלל, שהרי צעקה לי נשמעת מקצה
העולם ועד קצהו.
ואם חושבים אתם שאני משותק, טועים אתם, שהרי באצבע אחת אני מזיז עולם ומלואו.
ואם חושבים אתם שכועס אני, טועים אתם כי אינני כועס כלל וכלל, שהרי אין לי שרירים להחזיק את הכעס.
ואם חושבים אתם ששונא אני, טועים אתם, שהרי חג האהבה אצלי כל יום.
ואם חושבים אתם שעצוב אני, טועים אתם שהרי ציוץ של ציפור נותן לי דמעה של אושר.
ואם חושבים אתם שאיני נושם, טועים אתם, שהרי חפץ חיים אנוכי ואוהב ימים.
ואם חושבים אתם שקבצן בן קבצן אני, טועים אתם שהרי הכל שלי.
ואם חושבים אתם שמסרתי את נפשי, צודקים אתם ולכם אני תמיד אתכם."
|