ברכת הקבצן השביעי

 

   יוסף חי

 

מכורה שלי, ארץ-נוי אביונה -
למלכה אין בית, למלך אין כתר.
ושבעת ימים אביב בשנה
וסגריר וגשמים כל היתר.

אך שבעת ימים הורדים פורחים,
ושבעה ימים הטללים זורחים,
ושבעה ימים חלונות פתוחים,
וכל קבצניך עומדים ברחוב,
ונושאים חיוורונם אל האור הטוב,
וכל קבצניך שמחים.

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה,
למלכה אין בית, למלך אין כתר,
רק שבעה ימים חגים בשנה,
ועמל ורעב כל היתר.

אך שבעה ימים הנרות ברוכים,
ושבעה ימים שולחנות ערוכים,
ושבעה ימים הלבבות פתוחים,
וכל קבצניך עומדים בתפילה,
ובניך בנותיך חתן-כלה,
וכל קבצניך אחים.

עלובה שלי, אביונה ומרה,
למלך אין בית, למלכה אין כתר,
רק אחת בעולם את שבחך אמרה,
וגנותך-חרפתך כל היתר.

ועל-כן אלך לכל רחוב ופינה,
לכל שוק וחצר וסמטה וגינה,
מחורבן חומותיך כל אבן קטנה,
אלקט ואשמור למזכרת.

ומעיר לעיר, ממדינה למדינה,
אנודה עם שיר ותיבת-נגינה,
לתנות דלותך הזוהרת.

 

לאה גולדברג

הזיו והזהר

נִ נַח נַחמָ נַחמָן מאומָן

בהיותנו ילדים נהגה סבתא עליזה לספר לאחותי מיכל ולי סיפורים סביב שולחן האוכל. מהסיפורים הקסומים על מקומות רחוקים, יערות ואנשים מופלאים, שרד בזיכרוני סיפור אחד, הסיפור על קערת הקסמים. לימים מצאתי גרסא דומה של הסיפור משולבת באחד מהנוסחים הרבים של  'מעשה  בשבעה  קבצנים' של ר' נחמן מברסלב.

 

שוב ושוב אני חוזר למעשייה המופלאה ושואב מימנה תעצומות נפש ותובנות כיצד לנהוג בחיי. בייחוד ברגעים שבהם אין למי לפנות דומה שהקריאה במעשייה כמוה כקריאה לעזרה שתמיד נענית.

 

את הדחיפה לעבד את המעשייה לסיפור ילדים נתנה לי זיוה, אחותו הגדולה של אבא ז"ל. אחרי שקראה את סיפורי למבוגרים, ברגע הראשון כשאמרה לי, 'אתה צריך לכתוב לילדים', כמעט ונעלבתי. יותר מאוחר נזכרתי כמה הבנות דבקו בסיפור קערת הקסמים וסיפרתי על כך ועל הרעיון של זיוה לסבתא הדסה. סבתא הדסה מייד אמרה שזה רעיון נפלא ועלי לעבד את המעשייה אחרי הקראה לבנות. עוד באותו ערב ובהתלהבות רבה התחילה המעשייה המתחדשת לרקום מילים למשפטים בהתלהבות של ילדים.

 

הקסם הקדום מחלחל מייד לנפשות הצעירות והאינטראקציה המשולבת האירה את עיני איזה יופי יש בדרך הפשוטה להבין לקריאה וכמה חכמה אנושית בסיסית גלומה בסיפור.

היחס לזר ולחריג, נתינה וקבלה, החכמה והנדיבות והתובנה שהדברים אינם תמיד כפי שהם נראים ממבט ראשון ושטחי, הם מעט מן המסרים שחלחלו כמו מעליהם.

 

הסקרנות והצימאון להמשיך ולשמוע העידו יותר מכל על הצלחת הרעיון לעבד את הסיפור לילדים, ולראייה הילדות אוהבות לנחש את המשך העלילה כמו גם לחלק את מתנות החתונה המיוחדות לאנשים אותם אנחנו אוהבים.

 

את הרעיון לסיפור חמשת הנסיכים, שאבתי מבתי הבכורה.  בתי התרעמה על המטלות שהצטרפו לעלייתה לכתה הראשונה ועל דרישות הוריה המתגברות, ובעודה מתריסה כנגד הוריה התובעניים, "נזכרתי" במעשייה על חמשת הנסיכים הלומדים שיעור על אהבת הורים ושלבתי אותה בפרק של הקבצן השביעי. הפרק אשר אבד מן המעשייה המקורית של ר' נחמן. הדמויות של הנסיך הקווקזי ושל יוסף הערבי, מלך האסורים הן אותנטיות לחלוטין. שאר "הנסיכים" אמיתיים באותה מידה ולא תתקשו ליחס אותם למקבילם החי.

הסיפור המוגש לכם בזאת מתיימר להוות "שיחזור" של הפרק האובד וסיפור המסגרת של המעשייה בשבעה קבצנים.

וברוח המעשייה המקורית זוהי ברכתנו / מתנתנו לכם.

יוסף והבנות.

 

קערת החסד

 

נִ נַח נַחמָ נַחמָן מאומָן

 

אני הקבצן בן הקבצן אשר על התמסרותי ואהבתי לאבי, אשר ציוה עלי להילחם ברעה ולא לפחד מהפחד כלל, זכיתי בחסד ואמת. ועל שמסרתי את נפשי לרצונו זכיתי לשבת בעולם הכבוד.

 

אני הקבצן בן הקבצן אשר יום אחד אמרו לי שאני מספר סיפורים שלא באמת קרו. ואני שהמציאות שלי גדולה מהדמיון שלי זוכר את הכל ומספר רק דברים שיש בהם אמת. ויש לי על כך הסכמה מהבן ובת מלך. ויש על כך מעשייה שלמה.

 

אני הקבצן בן הקבצן המרותק לביתי אספר לכם איך פעם היו שמחים. אספר לכם את סיפור המעשייה המופלא כפי שראיתי וכפי שנימסר לי, ומקווה אני שמנגינה ששמעתי באותה העת תגיע גם ללבכם. מעשה שהיה כך היה:

 

פעם היו שתי ממלכות, ממלכת של חכמה וממלכת של לב. ממלכת חסד וממלכת אמת. והחליטו מלכי הממלכות לאחד אותם לממלכה אחת חזקה, לממלכת חכמת הלב, ממלכת החסד והאמת. וכרתו ברית שכאשר יוולדו להם ילדים יחתנו אותם על מנת שהם יאחדו את הממלכות בברית נישואין.

 

לא עברו שנים רבות ובממלכת החכמה נולד בן למלך ובממלכת הלב נולדה בת למלך.

על מנת לקרבם זה לזו הפגישו אותם בילדותם בכפר על מנת שישחקו זה עם זו בטבע ויכירו ויאהבו.

פעם אחת נתנו בידיהם קערית אחת וביקשום לקטוף פירות יער ולמלאות את הקערה יחד. הלכו הבן והבת מלך מחזיקים בקערית וקטפו יחדיו פירות יער. היו שקועים זה בזו והלכו ונתרחקו לתוך היער.

עבר זמן ולפתע החשיך וידעו כי הם בתוך היער רחוקים מן הכפר.

 

אמר הבן לבת מלך, בואי נתקדם אולי נימצא מקום מסתור ללון בו.

נקפו השעות ורעב תקפם ואכלו הפירות יער. והנה קרה המקרה וככל שאכלו לא התרוקנה קערת הפירות יער ולא רעבו הבן ובת מלך. והמשיכו ללכת לתוך היער ולפתע הגיעו ללב היער מקום שם יש קרחת יער ובמרכזה בקתה. התקרבו לבקתה ושמעו קולות ניגון ושירה.

 

אמרה הבת לבן מלך בוא ניכנס שהרי מקום שם מנגנים ושרים לא יכול להרע.

דפקו בדלת ומיד נפתחה שהרי לא הייתה סגורה. ובתוך הבקתה ראו קבצנים מנגנים שרים ורוקדים. ראו אותם הקבצנים ומיד ניגשו אליהם ליטפו והרגיעו אותם.

אימצו אותם הקבצנים לליבם וטיפלו בהם כילדיהם עד שיכלו להיפרד מהם.

 

כשהגיעה השעה להיפרד מן הקבצנים, חיבקו אותם הבן ובת מלך, אמרו להם שלא ישכחו אותם לעולם, ונתנו להם במתנה את קערת הפירות יער שהתגלתה כקערת חסד בעת מצוקה, ובירכו אותם שתמיד כאשר הצלחת תתרוקן יושיטו את הקערה והקערה תתמלא. ואכן כך עד היום קערת הקבצנים מתמלאת כשהם מושיטים אותה, הקבצנים.

הבטיחו להם הקבצנים שלא ישכחו אותם וכשיבוא יום נישואיהם יבואו הם ויתנו את מתנותיהם.

 

ויצאו הבן ובת מלך בעזרת הקבצנים מהיער והגיעו לעיר, וכששמעו אנשי העיר שהבן ובת מלך נמצאו,  שמחה גדולה פרצה והשמועה הגיע לערי הבירה ולחצרות מלכי החכמה והלב, ושימחה גדולה פרצה בממלכות.

 

לא חלפו ימים רבים והגיעה זמן איחוד ממלכות החכמה והלב, לממלכה חזקה ממלכת החסד והאמת. וערכו משתה חתונה גדול, שבעה ימים ושבעה לילות, ונישאו הבן ובת מלך.

 

בערב יום המשתה הראשון של חתונת הבן ובת מלך, הגיע אחד הקבצנים לחצר המלוכה שם נערך המשתה, וביקש לתת את מתנתו לבן ובת מלך.  ולא נתנו לו אנשי החצר להיכנס כי זה הקבצן בעל מום היה וחששו אנשי החצר לצער את הבן ובת מלך. והלך הקבצן לכיכר העיר וצעק בקול גדול: "מדינה זו ליבה גס בקבצנים, לכל אנשי העיר נתנו להיכנס ולתת את מתנתם לבן ובת מלך ואילו לקבצן לא נותנים." ושמעו זאת הבן ובת מלך וישר קפצו ממקומם ורצו לשער הארמון שם חיכה הקבצן. כשפגשו אותו מייד חיבקו וליטפו אותו ובכו מאושר על שזוכים הם לפגשו שוב. התנצלו בפניו הבן ובת מלך בנוכחות כולם על כי לא הורשה מייד להיכנס, ויד ביד הובילו אותו הבן ובת מלך לחצר המרכזית של הארמון בה נערך משתה החתונה.

 

לאחר שכיבדו אותו במאכלים ומשקאות נפלאים ואחרי שערכו לפניו הופעות רקדנים בדחנים וזמרים, ביקש הקבצן העיוור לתת להם את מתנתו, ואמר להם כך: מבקש אני לתת לכם את מתנתי לקבלה. מתנה שלי לכם היא ברכתי שתהיו כמוני.

ונבהלו מאוד אנשי החצר ואמרו לו מה זה לך קבצן בעל מום לברך כך את הבן ובת מלך. והסביר: מום זה שאתם מוצאים בי אינו מום כלל וכלל, וסיפר את סיפורו ונימצא שאכן אינו בעל מום כלל וכלל ומעלה גדולה היא במה שניראה לכאורה כמום.

וכך בכך ערב מערבי המשתה הגיע קבצן אחר בעל מום וברך את הבן ובת מלך: שתהיו כמוני, ונמצא שמתנה גדולה היא ברכתו של קבצן.

 

ברכת הקבצן השביעי

 

נִ נַח נַחמָ נַחמָן מאומָן

 

אספר את סיפור המעשה כפי שנימסר לי ומקווה אני שמנגינה ששמעתי אותה עת תשמע גם בלבכם.

 

ביום השביעי של משתה חתונתם של הבן ובת מלך, ערב ליל שישי, לא הגיע הקבצן השביעי. ואמרו אנשי החצר כי השעות נוקפות וצריך לסיים זה המשתה. וביקשו הבן ובת מלך לחכות לקבצן השביעי האילם כי זכרו שהקבצן האילם אשר טרם הגיע לב גדול לו מכולם. ובחצות ליל שישי הגיעו ששת הקבצנים נושאים על גבם את הקבצן האילם שמאז גם משותק נהיה. והקבצן האילם המשותק ביקש לא להמתין, ולתת את מתנתו ולברך את ברכתו. והוציא הקבצן הגיבן בעל החטוטרת (שאינו גיבן כלל וכלל שהרי נתקיימה בו בחינת מועט המחזיק את המרובה, ועזר הוא לחבריו הקבצנים להגיע למעלת למעלה מן המקום הזה), את לוח אותיות העברית והניחו לפני האילם. והצביע הקבצן האילם על לוח אותיות העברית ואמר להם כך: מתנה שלי אליכם  היא ברכתי שתהיו כמוני.

 

שקט מוחלט השתרר בחצר. כל אנשי החצר והמוזמנים והאומנים נחרדו לשמוע את הברכה הנוראה, אך הבן ובת מלך נהרו מאושר.      המשיך הקבצן האילם המשותק להצביע על לוח אותיות העברית וכה אמר: בתחילה ברכתי אתכם שתהיו כמוני, ועתה אני נותן לכם מתנה לדרשה, שתהיו כמוני. ואתם סבורים שאני אילם ומשותק ועצוב? רק שמסרתי את נפשי לרצון אבי שציוה עלי להילחם ברעה ולא לפחד מהפחד ולהחזיק בשמחה, ושמח אני בברכה שקיבלתי מאבי שיש בה כוח ועצמה כל כך גדולים שאם לא ארסן עצמי זעקתי תחריש את כל העולם, ולכן אני נראה כאילם ומשותק ומלא יגון, אבל באמת אין אני אילם ומשותק כלל וכלל, ואדרבא, שמח אני בחלקי. וזוהי המתנה הגדולה ביותר והברכה הגדולה ביותר, ויש לי על כך הסכמה ממלך הכבוד. ויש בזה מעשיה שלמה:

פעם נפגשו חמישה נסיכים, בני מלכים, ואני ביניהם, מאחורי סורג ובריח במקום הנקרא בית עולם הכבוד. ונאמר זה לזה "אבי אוהב אותי יותר מכל" וזה אמר "אין כמו אהבת אבי אלי" וזה אמר "אהבת עולם אהבני אבי".

 

ונאמר חמשת הנסיכים, בני המלכים, הבה ונדבר באהבת אבינו אותנו כה וכה וישמע אותנו יוסֶף הערבי מלך האסורים, הוא מלך הכבוד, אשר עמנו בתא וישפוט בינינו מיהו הבן האהוב ביותר על אביו. וניגש ליוסף מלך הכבוד ונספר לו את דבר המשפט אשר נבקש ממנו לעשות בינינו.

 

וייעתר לבקשתנו מלך הכבוד ויאמר: הבה תספרו לי באהבת הוריכם, ויען כי "רדא אלולדן מן רדא אללה"  ובעברית "ברכה מההורים כמוה כברכת האל", מי שההורים שלו באמת מרוצים מימנו יתגבר על כל הקשיים.

 

ויחל נסיך קווקז לדבר וכה יאמר: "אין כאהבת אבי אלי אשר משחר ילדותי יפנקני במגדנות ובלבוש מלכות ובזהב ואבנים טובות. ואין נסיך אשר יולבש בבגדי מלכות משי ובמנעלי זמש ארוכות וייסע במרכבות אלים כבן אבי. ואני בן נקלה ופוחז, "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ" (דברים כא, יח), יצאתי לתרבות רעה ואסתובב עם פרחחים אשר בראותם עושר אבי, את מכרות הזהב ומתפרות המשי, נדברו להסתופף בצילי למען ייטב להם. והנה חטאתי לאבי ונתפסתי בקלקלתי ואשב עימכם כאחד האסורים.

 

ואבי חרף הביזיון אשר הסבתי לו, לא ראה לכעוס עימדי ורק יצטער צער רב על הקורות אותי. ויחשוש אבי שאני הרגיל במעדנים ולהסתובב עם נסיכים אפגע מאחורי הסורגים. ויאמר כה: "הבן יקיר לי אפריים, אם ילד שעשועים--כי-מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד; על-כן, המו מעיי לו--רחם ארחמנו" (ירמיהו פרק לא, יט), ויקם אבי מהומת אלוהים למען ייקחו אותו לבית האסורים ויישב עימדי לשמור עלי פן יעונה לי רע. ועתה אמרו לי חברים, היש בכל העולם אהבת אב כאהבת אבי מלך קווקז, מלך הזהב והמשי, אותי?, אב אשר יחרף נפשו לשמור עלי ויבוא מאחורי הסורגים למען השגיח על בנו, אמרו לי, היש אהבת אב כזו בעולם?

 

ויצחק הנסיך האוקראיני ויאמר כה: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ; וְאֹהֲבוֹ, שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (משלי יג, כד), הרי רק בגלל מורך לב אביך יצאת לתרבות רעה, ועתה שלח את אביך מבית האסורים לנחם את אימך ותהי כגבר באחריתך ואולי יתיישר גבך העקום המעיד על מידת יושרך. ועתה יודע אני יותר מתמיד עד כמה אהבני אבי אמיץ הלב. ולא היה אב אשר ייסר בנו כאבי, ולפיכך לא היה גם אב כאבי אשר אהבני". וימשך נסיך אוקראינה ויאמר: "אבי הקים בשתי ידיו ממלכת מרגליות ואבנים טובות. והיו בידיו סוד האבנים הטובות אשר לא נודעו כמותם. כאשר הגעתי לבחרותי וייקח אותי אבי לממלכתו כשוליה, כאחד העובדים הזוטרים, למען לא ייגבה לבי על דבר היותי בנו. ואהיה החרוץ מבין כל עובדי אבי ואלמד ראשון את מלאכת סוד האבנים הטובות ואגדל להיות לראש העובדים. חמש שנים שרתתי את אבי בנאמנות וחריצות לא היתה שנייה לה. ראשון השכמתי ואחרון הלכתי לישון, כל עבודה נטלתי על עצמי, בין שביקשני אבי ובין אם לאו, לשמש דוגמא ומופת ולשמח את אבי. ובאשר עמדתי להינשא ובקשתי מאבי להיות לו יד ימינו, ויישמח אבי ויבטח לי מחצית ממלכתו אחרי נישואי. ואשמח מאוד ואבטח בו שהרי אבי היה ולא היה ישר הימנו בכל ממלכות האבנים הטובות בעולם. ויהי אחרי חזרתי מירח הדבש ואחזור לממלכת אבי לשמש הפעם כיד ימינו בממלכה. ויאמר לי אבי בני לך לך לדרכך והחל לבנות ממלכתך במו ידיך, ואהיה כמשתומם ויחזק לב אבי ויבעט אותי שראה כי פג לבי בקרבי לעזוב בעצמי.

 

ועתה אחרי בנותי את ממלכתי במו ידי, יודע אני עד כמה צדק אבי, שידע כי אין מכל המתנות אשר ייתן לי כמתנה אשר אעשה לעצמי, ויודע אני עד כמה קשה הדבר וכואב היה לו לאבי להתחזק כנגדי ולבעוט אותי לדרכי. ולכן בעשותו כך, בכאב ואומץ לב שאין שני לו, נתן לי מתנה גדולה מאין כמוה, נתן לי את עצמאותי וכוחי באהבה שאין שנייה לה. ועתה מאשימים אותי שאת ממלכתי בניתי בכספו וללא ידיעתו ואני מאחורי סורג ובריח. אך שקט אני שיודע אני כי האמת טיבה להתגלות."

 

ויחל הנסיך הרוסי לדבר ויפתח פיו ויאמר: "אכן וְיָדַעְתָּ, עִם-לְבָבֶךָ: כִּי, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְיַסְּרֶךָּ." (דברים ה), וכגודל כאבו בייסרך כך עוצם אהבתו אליך. אך ייסורי אשר ידעתי מאבי והמבחן אשר בחנני העידו על שגדלה אהבתו אלי מאהבת אביך אליך." וימשך ויאמר: "אבי גרש את אמי וייקח לו אשה טובת מראה ונבונה תחתיה. ויאהבה ויעש הכל עבור להשביע רצונה, וייתן לה בגדי מלכות ותכשיטים ואבנים טובות ובתים ורכוש רב.  וככל אשר ייתן לה יותר כך תיגדל בעיני עצמה ותכל להאמין כי מלכה היא. ותחל לקרב את ילדיה אל אבי ויאהבם יותר מילדיו.

 

ותחל האישה להתעמר בילדי אבי כי אמרה בנפשה להרחיקם מעל פניו למען ייתן הכל לילדיה. ואכן יתרחקו ילדי אבי כי לא יכלו לה לאישה. ואני כמוהם כעסתי, אך שבורכתי באשה טובה ואוהבת שהאירה עיני שזהו אבי יחידי אין בלתו לי אב בעולם ועלי לזכרו שגדלני לבחרות ובממלכתו אשר בנה במו ידיו, זכותו לעשות כאשר ייחפץ. והקשבתי לאשתי קשב רב ובזכות חסדה הטוב החרשתי ולא אמרתי לאבי דבר ואף לא הרחקתי ממנו. ותחל אשת אבי להתעמר בי יותר ויותר ותפץ דיבתי רעה ואהי כמוקצה על הסובבים את אבי.

 

ובכל זאת לא אמרתי בנפשי להתרחק מאבי והחרש החרשתי על כל הרעה אשר זממה אשת אבי לעשות. ויהי היום ויגלה אבי כי זוממת אשתו להשמידו ולקחת את ממלכתו בעודו בחייו. ויתעורר אבי מהחלום הרע אשר סבב אותו ויבט כה וכה ויגלה כי אין נאמן לו ואוהב לו באמת פרט לבנו. ויבקש אותי אבי לעזור לו לגרש את האישה שאותה כה אהב כי לא בטח בנאמניו אשר בגדו בו עם אשתו. ויפקחו עיניו ויאהבני מכל כי השכיל לדעת אשר סבלתי בגלל אשתו ועיוורונו, ויעלה הדברים על הכתב את אשר עשתה אשתו לו חרף כל אשר עשה לה. ויאמר רצונו כי כל ממלכתו וכל אשר לו יינתן לי, ואני בקשתיו להשיב פני ילדיו כולם ואומר לו למען "והשיב לב-אבות על-בנים, ולב בנים על-אבותם" מלאכי (ג, כד). ועתה מאשימים אותי שאת אשתו גרשתי ממלכתו ללא ידיעתו ואני מאחורי סורג ובריח. אך שקט אני שיודע אני את כתב האמת אשר כתב אבי."

 

ויחל הנסיך הפולני לדבר ויפתח פיו ויאמר: "בימים ההם--לא-יאמרו עוד, אבות אכלו בוסר; ושיני בנים, תקהינה" (ירמיהו פרק לא, כח), אך המבחן אשר ניסני אבי בו, גדול מן המבחן אשר ניסך אביך וכך גם אהבתו אלי גדולה מאהבת אביך אליך". וימשך ויאמר: "אבי המלך חלה במחלה אנושה והיה כמשותק. וייפן לטובי המומחים אשר נועדו, וידרוש מהם להשיב לו את בריאותו. ויאמר רק אמרו לי מה צריך ואעשה. ויחרישו הרופאים כי לא היה בידם להביא לו מרפא. וייפן אבי אלי ויצווה אותי להביא לו תרופה ומזור. ולא אדע מה לעשות אך אמרתי בלבי אתן תקווה לאבי ואבטיח לעשות כמצוותו. לא ידעתי את נפשי מצער ואחל לשוטט ברחבי העולם בכל מקום אשר נדברו רופאים לאמר אולי יש בידינו להביא מזור לאביך.

 

ואנחל שוב ושוב מפח נפש ולא יכלתי להשיב פני אבי ריקם. ומקץ שנתיים ימים ואמצע בארץ הברית חבר המטפל באחיו אשר חלה במחלת אבי. וישלח אותי החבר לארץ הקודש שם נמצאת תרופה אשר עשתה פלאים בחולים במחלה דומה, ולכן, לדבריו, ישנה האפשרות שתוכל התרופה לעזור לרפא גם את אבי ממחלתו. ואפנה יחד עם רופאת אבי לפרופסור אשר היה ראש לחוקרים את התרופות בארץ הקודש. ויבדקו כה וכה ויאמרו כי יתכן ותביא התרופה המדוברת מרפא לאביך. ברם טרם נבדק הדבר בשום מקום בעולם ולכן מסוכן הדבר וטוב יעשה אביך אם יתעזר בסבלנות. ואבוא לאבי ואמר לו את אשר נדברו הרופאים והמומחים ביניהם בעניין מתן לו התרופה. ויתעקש אבי לקבל את התרופה חרף אזהרות הרופאים והמומחים. ויינטו הרופאים להענות לבקשת אבי אשר ידעו כי אין בידיהם תרופה אחרת אשר באפשרותה אף לעצור את המחלה. ויתנגדו שרי הבריאות והרפואה לבקשת אבי ואבוא אליו שוב במפח נפש. ויידע אבי כי בסכנו עצמו ייתכן כי מציל הוא אף אותי, בנו אשר גם עשוי אני לחלות במחלה חשוכת המרפא, ובאהבתו אותי בחר לסכן עצמו ולנסות את התרופה ולהראות לי עד כמה חפץ חיים הוא ובעוז רצונו יכופף את כולם. ויתעקש מימני לדרוש כי ייעשה לרצונו משפט צדק של אוהבי החיים כי אין כאוהב חיים אשר מוכן לסכנם, מול הפקידים והשרים.

 

ולא יכולתי לעמוד בפניו ואעשה כמצוותו. ואמצע עורך דין משוגע לדבר ואלך עימדו לאולם המשפט לדרוש צדק לרצון אבי לחיות. ויילחמו בנו עורכי הדין של שרי הבריאות והרפואה. ויקשב שופט המחוז לרצון אבי וייעתר לבקשתו. ויצא עורך הדין אשר שכרתי למלאת את מצוות אבי מאולם המשפט בשמחה וריקודים ויצעק, ילד נולד, ילד נולד. ויסביר לי כי תקדים במשפט כפלא בריאת ילד הינו, ולא היה כדבר הזה לפני ואחרי אשר יינתן תרופה כך במצוות השופט לקיים רצון החיים של החולה חרף התנגדות השרים. וגם אחר כך רבו התלאות עד אשר נמלא רצון אבי ועד אשר התקבל רצונו. עוז רוחו מופת לי שבכוחו כופף אף את כוח השררה, ובכוח רצונו נמצא כי אהבתו אלי גדולה מכל. ועתה אני מואשם שכל דבר התרופה שמצאתי לאבי ואשר שימשתי לרצונו לא היה אלא מראית עין. ואני מאחורי סורג ובריח אך שקט אני שכאבי גם אני חפץ חיים ואהב ימים."

 

ואני הנסיך העברי שמעתי את דברי חברי ואת אהבת אביהם המופלאה והיה סיפור התרופה מופלא בעיני ואומר לנסיך הפולני, במילוי מצוות אביך "וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים יט).  וליתר חברי אומר אז שאוהב כאביכם אין אך אהבת אבי אלי גוברת על אהבת כל האבות כולם. גם אני כמוכם נסיך מפונק הייתי.

 

"ורצה אבי המלך למסור המלוכה לבנו יחידו בחייו, ועשה משתה גדול. והנה כל פעם שהמלך עושה משתה השמחה גדולה מאוד, ובפרט עתה, כשמסר את המלוכה לבנו בחייו, ודאי וודאי שהייתה שמחה גדולה מאוד. והיו שם כל שרי הממלכה, כל הדוכסים והשרים, והיו שמחין במשתה מאוד. גם אנשי המדינה היו נהנים מזה שמוסר הוא את הממלכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך. והיו שם כל מיני שמחה: מקהלות וקומדיות וכיוצא בזה. הכל היה שם משתה ההוא. וכשנעשו שמחים מאוד, עמד המלך ואמר לי לבנו:

היות שאני חוזה בכוכבים ורואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, ובכן ראה שלא תתעצב כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה, וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה. וגם אם תהיה בעצבות, אף-על-פי-כן גם אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה. אבל כשתהיה בשמחה אזי אני אהיה בשמחה יתרה." (עפ"י רבי נחמן מברסלב, 'תיקון הלב' – בעריכת פנחס שדה).

 

כמצוות אבי נמשחתי למלך על ממלכתו בעודו בחייו, ואקיף עצמי ביועצים למען לא אפול. ובכל אשר פניתי מצאתי יועצים לעזור לי. ובכל אשר ביקשתי לשאול ענו לי וכל אשר רציתי נתנו לי. ואאנח כי לא מצאתי בדברי החכמה מזור לנפשי כי זכרתי את דברי אבי. וימת אבי ואצטער על שלא זכיתי לשמח אותו בבן מבנו יחידו ושלא זכיתי לפתוח את בקבוק יין השרף שנתן לי ליום הברית בעודו בחייו. ואתאבל עליו חזק מאוד. ויבוא יום בו אמרו הקמים על ממלכת אבי להשמידני. והנה, תשעה חודשים לאחר מות אבי, רצח 'הקדוש' - רופא המלך, את אשתו והזקנה אשר היא טיפלה בה. ויאמרו לרופא המלך 'הקדוש' אם חפץ אתה לראות עוד את ילדיך בחייך, הפלל את בן המלך. ויעלילו עלי עלילת דם, ויספרו כי רצחתי את אבי מולידי יען כי רודף בצע אני וחפצתי בממלכתו.

 

ואומר להתייצב פני המעלילים ואפנה לשוטרים. ויעמוד בדרכי חכם המשפחה אשר בחכמתו טען כי שום דבר טוב לא יוצא מהמשטרה. ולא תנוח נפשי ואפנה לחכם המשפט לקבל עצה ויעצור בדרכי אף הוא. ולא תנוח נפשי ואפנה לחכם החברים ויעצרני אף הוא, ואעצור בעצמי מלהתייצב פני הסכנה. ויעברו חודשיים ויד המעלילים גברה.    

ואזכר בדברי אבי ביום תיתו לי את ממלכתו ואספר לאשתי את שאמר לי ואבטיח לה: יהיה אשר יהיה, אני אשאר שמח בחלקי כמצוות אבי. ואשביע אותה, את אשתי, שאפילו אם תראה אותי כפות באזיקים, תזקוף ראשה היפה ותדע שאני שמח בחלקי ותהה גם היא בשמחה. וישלחו שוטרים לביתי ולקחו אותי מביתי מול אשתי וילדי, וישימו אותי באזיקים ויקחו אותי לתאים ולצינוקות ולמרתפים על מנת לשבור את רוחי. ולא יכלו לי באשר זכרתי את מצוות אבי להחזיק בשמחה. וישימו אותי אתכם בבית האסורים. ובבית האסורים עם גנבים, שודדים ורוצחים, בימי החורף ללא מיטה וחימום, לא שכחתי את מצוות אבי להחזיק בשמחה.

 

ובתא האסורים תיפקחנה עיני ואביט כה וכה ואראה את המצוקה אשר מצאה את חברי לבור. ואראה את דמות אבי לנגדי ואגש אליהם. ויהיו ידי כפלא. ויעזרו לזה אשר התקשה בנשימה, ולאלו אשר הלחץ עצר את בני מעיהם ואת אלו שלקו בכאבי כליות וכבד. ואהי לכולם כמרפא. ואראה את אלו אשר הסתובבו בבלויי סחבות ואתבייש, ואתן להם לבנים ומגבות ויקלחו ויחליפו בלויי סחבותיהם ויהיו כחדשים. ואתעקש בבור מדי יום לשמור על מצוות אבי להיות בשמחה.

 

ואהי מורה לחברי אשר לא ידעו כתוב ואחלק מספרי לחברי אשר לא היה להם מה לקרא. ואמשיך לטפל בחברי ואת מלך האסורים לימדתי את סוד רפואת הידיים. ובעודי בין הסורגים תבוא אלי דמות אבי כבחלום, ואראהו פוסע לעברי לבוש לבן כולו, אדמוני ויפה תואר והוא מקרין על סביבתו כדרכו תמיד שמחת חיים. ואזכר שאשת חיקי אשר שמעה למצוותי לזקוף ראשה ולהחזיק בשמחה גם כשראתה אותי באזיקים, ילדה את בתנו השלישית, אדמונית ומלאת שמחת חיים כאבי, כשמונה חדשים לאחר מות אבי, פגה טרם זמנה, ותקרא רעייתי שמה עלמה, נשמה. ויהא זה סימן לי כי בהיותי מחזיק בשמחה עינגתי את נשמת אבי אשר זיק מנשמתו נמצא אתנו תמיד לשמח את אם בנותי ואותי.

 

וישמע אותנו יוסֶף הערבי מלך האסורים, הוא מלך הכבוד, אשר עימדנו בתא וישפוט בינינו ויאמר: אכן נימצאתם אהובים וראויים לאהבת אבותיכם ולכן אל דאגה כי "כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם. (ירמיהו לא, טו-טז), ויפנה אלי ויאמר: בִּרְכֹת אָבִיךָ, גָּבְרוּ עַל-בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד-תַּאֲוַת, גִּבְעֹת עוֹלָם; תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. (בראשית מט, כו).

 

ויוסף מלך הכבוד ויקרא לי על שם אבי, ויקרא לי אבי אבי. ואצחק ואומר לו שאין לי בן. ויענה בי ויאמר אשר מכבד אתה את זכר אביך הרי אתה כנותן את שמו לבנך, ולפי שנותן אתה את שם אביך לבנך, תקרא מעתה אבי אביך, אבו-מוסא.

 

ובערב חג השבועות התקיימו דברי מלך הכבוד, ואליהו מצא שופט העליון להשיבני לאשתי ובנותיי לחגוג את שמחת חג מתן תורה בביתי.

 

ולפיכך נמצא שיש לי הסכמה ממלך הכבוד כי אין כאהבת אבי לי. וראוי אני לאהבתו כי עינגתי נשמת אבי בשמחה יתרה, מאחר שיכולתי להחזיק עצמי בשמחה גם שירדתי. ועתה מברך אני אתכם ונותן לכם במתנה את ברכת אבי, להחזיק בשמחה גם כשתהיו בנפילה ושיהיו הוריכם מרוצים מכם שברכה מההורים כמוה כברכה מהאלוהים, ברכה שבעזרתה נשארים בשמחה תמיד ומתגברים על כל המכשולים.

 

סוף מעשה

 

ואני הייתי שם וראיתי הכל. ואפנה לקבצן השביעי בנוכחות הבן ובת מלך ואבכה בדברי אליו: "אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ” (בראשי נ/יז)  ואל-תירא, אשר חשבו עליך רעה; " אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב. " (בראשית, נ/כ) ואף אני קבצן בן קבצן שמעתי עליך, על בן המלך שנתעה ואף אני כמוך נתעיתי במחשבות כיצד להסיר את מראית העין מלב  האמת ואספר לאשתי כיצד:

קבל      הבן-מלך  את  המלוכה   ביד  רמה,   ועשה  לו  שרי  מלוכה

                       ודוכסים  ושרים  וחיל. וזה הבן-מלך  היה  חכם  והיה  אוהב

חכמה מאד, והיו אצלו חכמים גדולים, וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חכמה, היה אצלו בחשיבות גדול מאד, והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החכמה, לכל אחד כפי רצונו: מי שהיה רוצה ממון היה נותן לו ממון ומי שהיה רוצה כבוד היה נותן לו כבוד, הכל בשביל החכמה. ומחמת שהיה חשוב אצלו החכמה כל-כך, היו כלם לוקחין עצמן אל החכמה, ועסקו כל המדינה בחכמות, כי זה היה רוצה ממון, כדי שיקבל ממון על-ידי זה, וזה היה רוצה חשיבות וכבוד. ומחמת שכלם עסקו רק בחכמות, על-כן שכחו שם באותה המדינה טכסיסי מלחמה, כי היו כולם עוסקין בחכמות, עד שהיו כל בני- המדינה חכמים גדולים, עד שהקטן שבאותה המדינה היה במדינה אחרת חכם גדול יותר מכלם. והחכמים שבאותה המדינה היו חכמים מפלגים גדולים מאד, ומחמת החכמות נתפקרו החכמים של אותה מדינה, ומשכו גם את הבן-מלך הנ"ל לדעתם ונתפקר גם-כן. ושאר בני המדינה לא נתפקרו, מחמת שהיה עמקות ודקות גדול באותה החכמה של החכמים הנ"ל, על-כן לא יכלו שאר בני-המדינה לכנס באותה החכמה ולא הזיק להם, אבל החכמים והבן-מלך נתפקרו כנ"ל. והבן-מלך, מחמת שהיה בו טוב, כי נולד עם טוב והיו לו מדות טובות וישרות, היה נזכר לפעמים היכן הוא בעולם, ומה הוא עושה וכו', והיה גונח ומתאנח על זה, על שנפל למבוכות כאלו ונתעה כל-כך, והיה מתאנח מאד, אבל תכף כשהיה מתחיל להשתמש עם השכל חזר ונתחזק אצלו החכמות של האפיקורסות הנ"ל. וכן היה כמה פעמים, שהיה נזכר כנ"ל והיה גונח ומתאנח, ותכף כשהתחיל להשתמש עם השכל חזר ונתחזק אצלו האפיקורסות כנ"ל.

(מתוך 'סיפורי מעשיות משנים קדמוניות' של רבי נחמן מברסלב, מעשה י"ג, 'מהשבעה בעטלירס')

ואוסיף ואספר לה כי בהיותי ב'עולם הכבוד' סיפר לי יום אחד הישאם הנצרתי כי מדי בוקר שומע הוא אותי גונח מתוך שינה.  ענתה לי אשתי שבמקום שהייתי ניתן להבין זאת וחוץ מזה אנו לא נתפקרנו. אבל טכסיסי מלחמה שכחנו עניתי לה.

 

ותאמר לי אשתי 'תהיה עניו'. ואשאל אותה האם כוונתה להתנהגותי. ותען ותאמר לי 'לא, תהיה עניו במהותך'. ויפגעו הדברים בליבי ואחקור בדבר ואמצא כי הוא זה שאמר המלך דויד "טוב וישר, ה'; על כן יורה חטאים, בדרך.  ידרך ענווים, במשפט; וילמד ענווים, דרכו" (תהילים כה,ח-ט). ואזכר בדברי מורי ורבי הבן-ציון שדה-כסף 'תמיד תקשיב  לאשתך'. חזרתי לדברי אשתי ומצאתי אותם צודקים ונכונים מכל ואותה הגיבורה האמיתית. ואפנה לבן המלך ואומר לו אף אתה הקשב לבת המלך, למלכתך ולא יהיה כעס בלבך ו"אז תשרה עליך רוח שכינה, וזיו וכבוד וחיים חיי העולם הבא." (מתוך אגרת הרמבן לבנו).

 

וראו אותי הבן ובת מלך וציווני: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ." (דברים ד, ט). ואבקשם לעשות עימי חסד ולתת לי אות אמת למען יאמינו לי כל השומעים את מעשה השמחה. ויאמרו לי נפשנו תחתיך למות אם לא תגיד דברנו זה, ויעשו עמי חסד ואמת. ועתה הביטו באשתי ובי וראו על צווארינו את מגיני החסד והאמת שקבלנו מהבן ובת מלך למען נזכור את אשר ראינו ולאות היות הדבר אמת. ואם עדיין אינכם מאמינים מושיט אני לעברכם את הקערה אשר קבלנו מהבן ובת מלך לראות האם יקרה הנס ושוב תתמלא היא חסד כתמיד.

 

ועתה שהיו הבן ובת מלך מוקפים בשבעת הקבצנים, נזכרו כיצד שמחו אז אחרי שאבדו ביער כשמצאו את בקתת הקבצנים אשר הצילו אותם. וזכרו שמחת החיים כשהצטרפו לשמחת הקבצנים בנגינה, שירה וריקודים. ועתה כשיש להם הכל ומוקפים הם באנשים שאוהבים ומברכים אותם פרצו הבן ובת מלך בשירה וריקודים וסחפו אתם את הקבצנים ואת כל האורחים ואנשי הארמון עד אור הבוקר ושמחה גדולה פרצה ברחבי ארמון הממלכה.

וראיתי כיצד "חֶסֶד וֶאֱמֶת, יִצְּרוּ-מֶלֶךְ" (משלי כ, כח). ומקווה אני שמנגינה ששמעתי בעת קבלת שבע הברכות באיחוד הבן ובת מלך בחתונתם ויתר הדברים אשר ראיתי ואשר נמסרו לי במעשה השמחה, ישמעו ויחלחלו גם לנשמתכם.

 

ועתה לאחר ששמעתם בקשב רב את סיפור המעשייה על חתונת הבן ובת מלך אשר צוויתי לספר, ברצוני לתת לכם את מתנתי. מתנה שלי לכם היא ברכתי שתהיו כמוני הקבצן בן הקבצן אשר על התמסרותי ואהבתי לאבי אשר ציוה עלי להילחם ברעה ולא לפחד מהפחד כלל זכיתי בחסד ואמת, ועל שמסרתי את נפשי לרצונו זכיתי לשבת בעולם הכבוד.

 

ואני שהנני מרותק לביתי, ובמצוות אבי נלחם ברעה ולא מפחד מהפחד כלל, שמח בחלקי וזו המתנה והברכה הגדולה ביותר.

 

ואם חושבים אתם שאני אילם, טועים אתם כי אינני אילם כלל וכלל, שהרי צעקה שלי נשמעת מקצה העולם ועד קצהו.

ואם חושבים אתם שאני משותק, טועים אתם, שהרי באצבע אני מזיז עולם ומלאו.

ואם חושבים אתם שכועס אני, טועים אתם כי אינני כועס כלל וכלל, שהרי אין לי שרירים להחזיק את הכעס.

ואם חושבים אתם ששונא אני, טועים אתם, שהרי חג האהבה אצלי כל יום.

ואם חושבים אתם שעצוב אני, טועים אתם שהרי ציוץ של ציפור נותן לי דמעה של אושר.

ואם חושבים אתם שאיני נושם, טועים אתם שהרי חפץ חיים אנוכי ואוהב ימים.

ואם חושבים אתם שקבצן בן קבצן אני, טועים אתם שהרי הכל שלי.

ואם חושבים אתם שמסרתי את נפשי, צודקים אתם ולכן תמיד אני אתכם.